📖 Pirkei DeRabbi Eliezer 44

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: [אַחַר] כָּל הַגְּבוּרוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וּבְיַם סוּף, חָזְרוּ וְנִסּוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶשֶׂר פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים״. וְעוֹד הִלְשִׁינוּ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרוּ: ״עָזַב אוֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה וְאֵין שְׁכִינָתוֹ בְּקִרְבֵּנוּ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ״.

AMALEK AND ISRAEL RABBI JOCHANAN, son of Nuri, said: (After) all the mighty deeds and wonders which the Holy One, blessed be He, did unto Israel in Egypt, and at the Reed Sea, they repeatedly tempted the Omnipresent ten times, as it is said, "Yet have they tempted me these ten times" (Num. 14:22). Moreover, they slandered the Holy One, blessed be He, saying: He has forsaken us in this wilderness, and His Shekhinah is not in our midst, as it is said, "Is the Lord among us, or not?" (Ex. 17:7).

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַחַר הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת מַה כְּתִיב? ״וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים״. בָּא עֲלֵיהֶם עֲמָלֵק לְהִלָּחֵם בָּהֶם וּלְהִפָּרַע מֵהֶם. וְהַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ מַקְדִּימִין אוֹתוֹ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, וְהוּא רָאָה אוֹתָם עֲיֵפִים וִיגֵעִים מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם וּמֵעִנּוּי הַדֶּרֶךְ, וְלֹא שָׂם עַל לִבּוֹ עַל מִצְוַת ״כַּבֵּד״, אֶלָּא שֶׁעָמַד עַל הַדֶּרֶךְ כְּדֹב שַׁכּוּל כְּאִישׁ לְהָמִית אֵם עַל בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ״.

Rabbi Joshua, son of Ḳorchah, said: After this section what is written? "Then came Amalek" (Ex. 17:8). Amalek came against them to punish them. He who comes from || a journey should be met on the way with food and drink. (Amalek) saw them faint and weary, owing to the Egyptian bondage and the affliction of the journey, and he did not take to heart the precept of "Honour," but he stood by the way like a she-bear, bereaved by man (and eager) to slay mother and children, as it is said, "How he met thee by the way" (Deut. 25:18).

רַבִּי זְכַרְיָה אוֹמֵר: נֶכֶד עֵשָׂו הָיָה עֲמָלֵק, וּבְאֵיבַת זְקֵנוֹ בָּא עֲלֵיהֶם לְהִפָּרַע מֵהֶם. וְהָיָה עַמּוּד הֶעָנָן סוֹבֵב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כְּעִיר מֻקֶּפֶת חוֹמָה, וְלֹא הָיָה צַר וְאוֹיֵב יָכוֹל לְהַגִּיעַ בָּהֶם. אֶלָּא כָּל מִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ טְבִילָה הָיָה הֶעָנָן מְפַלֵּט אוֹתוֹ חוּץ מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ, וַעֲמָלֵק מְזַנֵּב וְהוֹרֵג אֶת מַה שֶּׁאַחֲרֵי הֶעָנָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ״.

Rabbi Azariah said: Amalek was a descendant of Esau, and because of his ancestor's enmity he came against them to punish them. The cloud was surrounding the camp of Israel like a city surrounded by a wall. The adversary and enemy were unable to touch them, but (when) anyone needed a ritual bath the cloud excluded him from the camp of Israel, because the camp of Israel was holy, as it is said, "Therefore shall thy camp be holy" (Deut. 23:14), and (then) Amalek was smiting and slaying the hindmost of those who were beyond the cloud, as it is said, "And he smote the hindmost of thee, all that were feeble behind thee" (Deut. 25:18).

אָמַר מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ: ״בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, אֲנָשִׁים בְּנֵי אָבוֹת, אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי חַיִל יִרְאֵי שָׁמַיִם, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק״. וּמֹשֶׁה, אַהֲרֹן וְחוּר עָמְדוּ בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ בְּתוֹךְ מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל אִם אֵין שָׁם שְׁנַיִם עוֹמְדִים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ.

Moses said to Joshua: Choose men for us, houses of the fathers, men who are mighty in strength and valour, and go forth and do battle with Amalek. Moses, Aaron, and Hur stood on a high place, in the camp of Israel, one on his right hand, and one on his left. Hence thou mayest learn that the precentor is prohibited to officiate unless there are two (men) standing with him, || one on his right hand and one on his left.

וְכָל יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ חוּץ לְאָהֳלֵיהֶם וְרָאוּ אֶת מֹשֶׁה כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה עַל בִּרְכָּיו וְהֵם כּוֹרְעִים עַל בִּרְכֵּיהֶם, נוֹפֵל עַל פָּנָיו אַרְצָה וְהֵם נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם אַרְצָה, פּוֹרֵשׂ אֶת כַּפָּיו לַשָּׁמַיִם וְהֵם פּוֹרְשִׂים אֶת יְדֵיהֶם לַשָּׁמַיִם. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר הַמִּתְפַּלֵּל כָּךְ כָּל הָעָם עוֹנִים אַחֲרָיו.

All the Israelites (were standing) outside (their tents); they had gone forth from their tents, and saw Moses kneeling on his knees, and they were kneeling on their knees. He fell on his face to the ground, and they fell on their faces to the ground. He spread out the palms of his hands towards the heavens, and they spread out their hands to heaven. Just as the precentor officiates, in like manner all the people answer after him.

וְהִפִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, יג): ״וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב״.

The Holy One, blessed be He, caused Amalek and his people to fall into the hand of Joshua, as it is said, "And Joshua discomfited Amalek and his people with the edge of the sword" (Ex. 17:13).

רַבִּי שִׁילָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁמִיד וּלְהַכְרִית אֶת כָּל זֶרַע שֶׁל עֲמָלֵק מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר״.

Rabbi Shela said: The Holy One, blessed be He, wished to destroy, to cut off all the seed of Amalek. What did the Holy One, blessed be He, do? He put forth His right hand and took hold of the throne of His glory, and swore that He would destroy and cut off all the seed of Amalek, as it is said, "And he said, Because there is a hand against the throne of the Lord, the Lord will wage war against Amalek" (Ex. 17:16).

רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר: אַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה רָצָה מֹשֶׁה לְהַזְכִּיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: זְכוּרִים אַתֶּם שֶׁאֲמַרְתֶּם בַּמִּדְבָּר הַזֶּה ״הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן״? אֶלָּא אָמַר מֹשֶׁה: אִם אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם כָּךְ, הֲרֵי אֲנִי מְגַלֶּה אֶת פְּנֵיהֶם, וְהַמְּגַלֶּה פָנִים לַחֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם כָּךְ מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק וְהֵם מְבִינִים מַה שֶּׁכָּתוּב לְפָנָיו.

Rabbi Phineas said: (After) forty years Moses wished to say to Israel: Do ye remember that which ye said in the wilderness—"Is the Lord among us, or not?" (Ex. 17:7). But Moses said: If I speak thus to Israel, behold I will put them to shame, and whosoever puts (his fellow) to shame will have no portion in the world to come.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס אֶחָד וְכֶלֶב קָשׁוּר בְּפֶתַח הַפַּרְדֵּס וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּעֲלִיּוֹתָיו צוֹפֶה וּמַבִּיט כָּל מַה שֶּׁבַּפַּרְדֵּס. נִכְנַס אוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לִגְנֹב מִן הַפַּרְדֵּס וְשִׁסָּה בּוֹ אֶת הַכֶּלֶב וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי אוֹמֵר לְאוֹהֲבִי ״לָמָּה נִכְנַסְתָּ לְתוֹךְ הַפַּרְדֵּס?״ הֲרֵי אֲנִי מְגַלֶּה אֶת פָּנָיו. אֶלָּא הֲרֵינִי אוֹמֵר לוֹ: ״הֲרָאִיתָ אוֹתוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה אֵיךְ קָרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וְלֹא הָיָה מֵבִין שֶׁאַתָּה אוֹהֲבִי?״ כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק וּמִיָּד הֵם מְבִינִים מַה שֶּׁכָּתוּב לְעֵיל. לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: ״זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק״.

A parable—To what is the matter to be compared? To a king who had || a garden and a dog chained at the entrance to the garden. The king was sitting in his upper room, watching and looking at all that (transpired) in the garden. The friend of the king entered to steal (fruit) from the garden, and he incited the dog against him, and it tore his garments. The king said: If I say to my friend, Why didst thou enter my garden? behold I will put him to shame; therefore, behold, I will say to him: Didst thou see that mad dog, how it tore thy clothes? And he will understand what he has done. Likewise spake Moses: Behold, I will tell Israel the story of Amalek, and they will understand what is written before it; therefore Moses said: "Remember what Amalek did unto thee by the way, as ye came forth out of Egypt" (Deut. 25:17).

אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק״, וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״, הֵיאַךְ יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵיהֶם? אָמַר לָהֶם: לֹא דּוֹמֶה כּוֹס שֶׁל קוֹנְדִיטוֹן לְכוֹס שֶׁל חֹמֶץ. זֶה כּוֹס וְזֶה כּוֹס. זֶה זָכוֹר לִשְׁמֹר וּלְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, וְזֶה זָכוֹר לְהַשְׁמִיד וּלְהַכְרִית אֶת כָּל זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' וְכוּ' לֹא תִּשְׁכָּח״. שָׁכְחוּ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁמִיד וּלְהַכְרִית אֶת כָּל זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא שָׁכַח, וּכְשֶׁמָּלַךְ שָׁאוּל אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל (שמואל א טו, ב): ״כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל וְכוּ' וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ״. מַה הוּא ״אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ״? עַד מַשְׁתִּין בְּקִיר, ״וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה״. וְלָקַח שָׁאוּל אֶת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיֵּצֵא לִקְרַאת עֲמָלֵק, וּכְשֶׁבָּא שָׁאוּל לְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ עָמַד וְהִרְהֵר בְּלִבּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק״. אָמַר שָׁאוּל: אִם הָאֲנָשִׁים חָטְאוּ הַנָּשִׁים מֶה חָטְאוּ? וְהַיְלָדִים מֶה חָטְאוּ? וְאִם הַיְלָדִים חָטְאוּ הַבְּהֵמָה מֶה חָטְאָה? יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: שָׁאוּל, אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה יוֹתֵר מִקּוֹנְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה״.

The Israelites said to our teacher Moses: Moses ! One Scripture text says, "Remember the Sabbath day, to keep it holy" (Ex. 20:8); and it is written, "Remember what Amalek did unto thee" (Deut. 25:17). How can these two texts be fulfilled? He said to them: The cup of spiced wine is not to be compared to the cup of vinegar. This "Remember" is in order to observe and to sanctify the Sabbath day, and the other "Remember" is in order to destroy and to cut off all the seed of Amalek, as it is said, "Therefore it shall be, when the Lord thy God hath given thee rest from all thine enemies… thou shalt not forget" (Deut. 25:19). || Israel forgot to destroy and to cut off all the seed of Amalek, but the Holy One, blessed be He, did not forget. When Saul reigned, Samuel said to him: "Thus saith the Lord of hosts, I have marked that which Amalek did to Israel…. Now go and smite Amalek, and utterly destroy all that they have" (1 Sam. 15:2, 3). What is the meaning of "all that they have"? Even all the living male creatures. "Spare them not, but slay" (ibid.). Saul took the men of war, and he went out to meet Amalek. When Saul came to the crossing of the ways, he stood still, and thought in his heart, as it is said, "And Saul came to the city of Amalek, and argued in the valley" (1 Sam. 15:5). Saul said: If the men have sinned, what have the beasts done amiss? A Bath Ḳol came forth, saying to him: Saul ! Be not more righteous than thy Creator, as it is said, "Be not righteous overmuch" (Eccles. 7:16).

רַבִּי אוֹמֵר: כְּשֶׁבָּא שָׁאוּל לְמַחֲנֵה עֲמָלֵק, רָאָה בְּנֵי יִתְרוֹ מִתְעָרְבִים בְּתוֹךְ בְּנֵי עֲמָלֵק. אָמַר לָהֶם: ״הִתְפָּרְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵק״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי״. וְאַתָּה עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכִי עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָשָׂה חֶסֶד יִתְרוֹ? וַהֲלֹא לֹא עָשָׂה אֶלָּא לְמֹשֶׁה בִּלְבַד! אֶלָּא מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּבִשְׁבִיל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה נִתְמַלְּטוּ בָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי עֲמָלֵק.

Rabbi said: When Saul came to the camp of Amalek he saw the children of Israel tarrying in the midst of Amalek. He said to them: Separate yourselves from the midst of Amalek, as it is said, "And Saul said unto the Kenites, Go, depart, get you down from among the Amalekites, lest I destroy you with them" (1 Sam. 15:6). Did Jethro show loving-kindness to all Israel? But did he not show loving-kindness to Moses our teacher alone? Hence thou mayest learn || that whosoever shows loving-kindness unto one of the great men of Israel is considered as though he had shown loving-kindness unto Israel. Because of the loving-kindness which he showed, his children were saved from among the Amalekites.

רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר: כְּשֶׁבָּא סַנְחֵרִיב לָאָרֶץ, רָאוּ כָּל הָעַמִּים שֶׁסְּבִיבוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחֲנֵה סַנְחֵרִיב וְנִתְיָרְאוּ הַרְבֵּה מְאֹד, וּבָרְחוּ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים״ וְכוּ'. וַעֲמָלֵק נִכְנַס לַמִּדְבָּר וְנִתְעָרְבוּ עִם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וְכֻלָּם הָיוּ עֲשָׂרָה עַמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים. גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק, פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר. גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם, הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי לוֹט סֶלָה״. וְכֻלָּם עֲתִידִים לִנְפֹּל בְּיַד בֶּן דָּוִד כְּאֵשׁ לֶהָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל, כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ. כְּאֵשׁ תִּבְעַר יַעַר, וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים. כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ״ וְכוּ'.

Rabbi José said: When Sennacherib came to the land (of Israel), all the nations who were in the regions round about the land of Israel saw the camp of Sennacherib, and feared greatly, and every man fled from his place, as it is said, "I have removed the bounds of the peoples, and have robbed their treasures" (Isa. 10:13). They went into the wilderness, and intermixed with the children of Ishmael, and all of them were (composed of) ten peoples, as it is said, "The tents of Edom, and the Ishmaelites; Moab, and the Hagarenes; Gebal, and Ammon, and Amalek; Philistia, with the inhabitants of Tyre; Assyria also is joined with them" (Ps. 83:6, 7, 8). All of them are destined to fall by the hand of the Son of David, as it is said, "O my God, make them like the whirling dust" (Ps. 83:13). "As the fire that burneth the forest, and as the flame that setteth the mountains on fire" (Ps. 83:14). "So pursue them with thy tempest, and terrify them with thy storm" (Ps. 83:15).